פסק-דין בתיק ת"א 41954/04

רקע עובדתי

התובע הינו בעל תואר דוקטור להנדסת מכונות. לאחר עלייתו ארצה הועסק התובע במקצועו כמנהל פרויקט שכיר. בשנת 1995 חבר התובע לאחד, בוריס גורביץ (להלן : "גורביץ"), ויחד הקימו השניים, בעזרתו של משקיע גרמני, את חברת בולאן תעשיות (1995) בע"מ (להלן : "החברה הראשונה"). תרומתו של התובע להקמת החברה הייתה באמצעות הידע המקצועי שלו וכן הוא היה בעל זכות חתימה בחברה.

החברה הראשונה פתחה חשבון בנק אצל הנתבע 1 (להלן : "הבנק"). התובע ומר גורביץ ערבו לחיוביה של החברה בחשבון האמור.

החברה הראשונה עסקה בפיתוח מוצרים ונקלעה לקשיים כלכליים. בעקבות כך העבירו התובע ומר גורביץ את פעילות החברה לחברה חדשה, בולאן לתעשייה וייצור בע"מ (להלן : "החברה השנייה"), שאליה נכנסו בעלי מניות חדשים, אשר השקיעו את ההון הדרוש לפעילות החברה.

לדברי התובע, למרות העברת פעילותה של החברה הראשונה לחברה השנייה, ולמרות שהבנק ידע על כך, המשיך מר גורביץ לפעול בחשבונה של החברה הראשונה ויצר יתרת חובה בחשבונה.

הבנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד החברה הראשונה וכנגד התובע ומר גורביץ, כערבים לחובותיה של החברה הראשונה (ת.א. 56755/97). התובע לא הגיש בקשת רשות להתגונן, ולפיכך ניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה. בעקבות פסק הדין נפתח תיק הוצאה לפועל למימושו של פסק הדין.

הסכם הפשרה

ביום 30 ספטמבר 1997, נחתם הסכם פשרה בין התובע ובין הבנק, באמצעות הנתבעת 2 (להלן : "הנתבעת"), אשר שימשה כבאת כוחו של הבנק בתיק ההוצאה לפועל (נספח א' לכתב התביעה).

עיקריו של ההסכם הם כדלקמן:

א.      חובו של התובע לבנק הועמד במעמד חתימת הסכם הפשרה על מחצית מסכום החוב, שהיה אותה עת בתיק ההוצאה לפועל, קרי, על סך של 73,000 ש"ח (סעיף 3 להסכם).

ב.      החוב יסולק בתשלומים חודשיים שווים של 2,500 ש"ח, אשר ישולמו החל מה-11 לכל חודש (סעיף 4 להסכם).

ג.       התשלום החודשי יועבר לבנק על ידי מעסיקו של התובע, וכך יעשה גם אם יחליף התובע את מקום עבודתו (סעיף 5 להסכם).

ד.       החייב יחתום בעצמו ויחתים את רעייתו על התחייבות לרישום הערת אזהרה לטובת הבנק, על נכס מקרקעין הרשום על שמם. החוב ישא ריבית על פי הנקוב בתיק ההוצאה לפועל (סעיף 6 להסכם).

ה.       כל עוד יעמוד התובע בהתחייבויותיו, לא ינקוט הבנק כנגדו כל הליכי הוצאה לפועל, למעט חקירת יכולת. היה ולא יעמוד התובע בהתחייבויותיו, ימשיך הבנק בהליכי ההוצאה לפועל לגבייתו של החוב המלא, כפי שיהא מעודכן באותה עת בתיק ההוצאה לפועל (סעיף 7 להסכם).

טענות התובע

התובע טוען, כי למרות עמידתו בתנאי הסכם הפשרה ככתבם וכלשונם, הפר הנתבע את הסכם הפשרה, בכך שלמרות התחייבותו לא לפתוח בהליכי הוצאה לפועל כנגד התובע, למעט הזמנה לחקירת יכולת, הבנק הגיש בקשה לעיכוב יציאתו של התובע מן הארץ ביום  16.2.1999.

בנוסף טוען התובע, כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בנקטם הליכים משפטיים נוספים נגדו, תוך הפרת הסכם הפשרה שנחתם עימו. לעמדתו של התובע, מטרתן של הבקשות לעיכוב יציאתו מן הארץ, הבקשה למתן צו למימוש הערובה שהופקדה על ידי צדי ג' להבטחת חזרתו ארצה, והבקשה למינוי כונס נכסים על זכויותיו של התובע בנכס מקרקעין, הייתה אחת ויחידה - הפעלת לחץ בלתי לגיטימי על התובע, כדי לגרום לו לזנוח את טענותיו בגין נזקיו מפעולות הנתבעים.

עוד טוען התובע, כי נפלו פגמים חמורים בהתנהלותה של הנתבעת, כבאת כוחו של הנתבע, בניהול תיק ההוצאה לפועל על ידה. לטענתו, הנתבעת סירבה למסור לו פרוט התקבולים ששולמו על ידו. הנתבעת גם לא עדכנה במועדים הקבועים בדין את גובה החוב בתיק ההוצאה לפועל, בעקבות תקבולים שנתקבלו מהתובע וממר גורביץ. כתוצאה ממחדליה אלו של הנתבעת, יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל לא הייתה מעודכנת ומכך נגזרו עיוותים נוספים לרעת התובע, כדוגמת קביעת שכר טרחת עו"ד גבוה, וכן דרישת ערבויות גבוהות לביטול עיכוב יציאתו מן הארץ של התובע.

התובע מסכם את נזקיו כדלקמן:

א.                  תשלום ביתר מעבר לסכום שהיה עליו לשלם מכוח הסכם הפשרה, בסך של 70,587 ש"ח. לסכום זה דורש התובע להוסיף ריבית, כך שהוא עומד על כ- 100,000 ש"ח.

ב.                  תשלום שכר טרחה לבא כוח התובע בסך של 15,557 ש"ח.

ג.                   עלות כרטיס טיסה חלופי בסך של 2,166 ש"ח.